בין גורל היהודים לגורל הפלסטינים

פורסם באתר סרוגים 07.10.18, כ"ח בתשרי תשע"ט

כשמאלני ותיק מעולם לא הצלחתי להבין כיצד אנשי ימין, ובעיקר המשכילים שבהם, עיוורים לאנלוגיה בין גורל היהודים כמיעוט נרדף בגולה לבין גורל הפלסטינים שתחת שליטת ישראל, ויותר מכך, להקבלה בין גוים אנטישמיים שהתעמרו ביהודים, לבין יהודים שמתעמרים היום בערבים. בסרט הדוקומנטרי "טהורה לעד", שזכה לאחרונה באמי, אודות הגזענות של אוהדי בית"ר ירושלים נגד ערבים, יש רגע נוגע ללב כאשר שחקן חיזוק ארגנטיני בקבוצה שואל למצלמה: "כיצד יהודים יכולים להיות גזענים? הרי הם עצמם סבלו מגזענות", ותשובה אין.

אני שומע הרבה הצטדקויות כי אין דמיון בין הדברים, וכי הערבים הם אויב שוחר רע ואילו היהודים בגלות היו כולם טובים ותמימים, אבל גם אם נקבל את הטענה כלשונה איך בה כדי להצדיק את התופעה. גזענות מבוססת תמיד על אמת מסוימת. יש אמת בטענה של גזענים לבנים כי אחוז הפושעים השחורים בארה"ב גדול בהרבה מחלקם באוכלוסיה. הבעיה מתחילה כאשר הלבנים מתייחסים אל כל השחורים כפושעים. התוצאה היא שגם האזרח השחור שומר החוק מקבל יחס כמו פושע, ואז הוא שואל את עצמו: מה יוצא לי מזה? או במילותיו של ריש לקיש לרבי יוחנן אחרי שכינה אותו ליסטים: 'ומה הועלת לי? שם קראו לי רבי וכאן קוראים לי רבי'.

כלומר, מעבר להיותו של הגזען פסול מבחינה מוסרית, ובמקרה שלנו כיהודים בור ועם הארץ מבחינה היסטורית, הוא גורם בעמדתו רק להחרפת הבעיה. במקום לעודד את המתונים מקרב הערבים להתמיד במתינותם ולתת להם תחושה כי קבלת מדינת ישראל כעובדה מוגמרת תהיה טובה להם, הגזען מודיע להם כי לעולם יתויגו על פי מוצאם ויישפטו על פי הגרוע בבני עדתם בלי קשר למה שיעשו. כך יוצא שהגזענים גורמים להקצנה של הצד השני, מערערים את הביטחון ובסופו של דבר פוגעים במדינה.

על כן הייתי כנדהם לנוכח הידיעה באתר סרוגים שכותרתה "מחריד: תיעוד הקטטה ההמונית בנצרת. צפו". אין שום סיבה לידיעה כזו באתר מלבד הרצון להוציא את דיבתם של הערבים כגזע של אנשים אלימים. האתר אינו מכסה באופן שוטף את נצרת על שלל בעיותיה והישגיה, והידיעה אינה חלק מכרוניקה שוטפת המתייחסת אל הטוב ואל הרע בעיר. כל מטרתה להשחיר את פני הערבים אפילו לא כלאומנים אנטי יהודים, אלא סתם כבריונים ופושעים.

ואם נמצאה בכל זאת נחמה פורתא בידיעה היא מופיעה במלה הראשונה בכותרת: 'מחריד'. במקום כלשהו אולי הבינו העורכים כי יש משהו צורם בידיעה כמו שהיא וחיפשו קולב להצדיק אותה. הפתרון נמצא ברגש שאמור לעלות מצפייה באותה תגרה מגוחכת בין 4-5 עבריינים. אז בואו נודה על האמת: מחריד זה לא. אבל יפה שנעשה ניסיון למצוא עילה אזרחית-אנושית-עיתונאית להצגת הסיפור. עדיפה צביעות על פני אובדן מלא של הבושה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *