אתמול בלילה עמד אמבולנס באמצע הרחוב

אתמול בלילה עמד אמבולנס באמצע הרחוב ושני אנשים בחליפות מגן הוציאו מהבית ממול מישהו על אלונקה. לא היתה שום בהילות במעשיהם. אף רכב לא עמד לבוא. דלתות האמבולנס היו פתוחות והאור שבקע מבפנים האיר את הרחוב ואת המכוניות החונות כמו חללית על ירח שומם.

בבוקר אמרה תמרי שזה הסטודנט הנחמד שהביא לנו את הטלפון. כך הודיעו בקבוצה של הרחוב. שתקנו שנינו וחישבנו. נראה שעברו כבר יותר משבועיים. ככל שמתארכים הימים מסתבכים החישובים. החבילה נשלחה לנקודת איסוף בקניון ושאלנו בקבוצה אם מישהו שיוצא לשם יוכל להקפיץ לנו אותה. אדיב ומעט נבוך הוא הניח את החבילה על מפתן הדלת וירד כמה מדרגות לאחור למרחק ביטחון.

שאלתי אותו מה קורה שם בחוץ והוא אמר שהאנשים בסדר בסך הכל, אם כי תמיד יש את אלה שטרם הפנימו ונדחפים. הוא הציע לחטא את המכשיר וכל מה שבקופסה כי לפעמים הם פותחים להחליף מטענים ואוזניות ומוכרים את המקוריים במחיר מופקע. אמרתי שיש לנו מגבוני חיטוי של 99.9%, והוא אמר שגם עם אינסוף מגבונים לא מגיעים למאה אחוז כי תוספת החיטוי אסימפטוטית, ואז השתתק וחייך במבוכה. נגע לליבי שהוא יודע מה זו אסימפטוטה וגם מבין שזה יומרני לצפות שאחרים יידעו.

תמרי הושיטה זרועותיה והתחבקנו חיבוק ארוך. כך אנו עושים כל בוקר מאז שהתחיל הסגר. כך עשינו כשהכרנו ועברנו לגור יחד לפני המון שנים, אך הפסקנו מאז שנפרדו הבקרים שלנו. היא המציאה את זה. חיבוק ארוך ועמוק, מלא כוונה, כמו תפילה.

בסך הכל, יכל להיות הרבה יותר גרוע העניין זה, אני חייב להודות. הבנות אצלנו, מוגנות, והמזווה מלא והבנקים עדיין עומדים על תילם. צדקו חז"ל. אשה נאה ודירה נאה ומסכים רבים אכן מרחיבים דעתו של אדם.

כבר לא צופה בחדשות. לא תאומן הלשלשת האינסופית שנשפכת לאנשים האלה מהפה. מתעדכן באתרים מדי פעם, אבל דווקא המעקב המקוטע מעורר בהלה כי המספרים מדלגים בקפיצות מפחידות. זה בטח פחות נורא אם עוקבים ברצף באינקרימנטים קטנים.

הפייסבוק הפך לבלתי נסבל לחלוטין. נהר של חרא שזורם ברחובה של עיר באין מפריע. כולם נהיו אפידמיולוגים מומחים, עם שליטה היקפית מלאה במתמטיקה, ביולוגיה, רפואה ומה לא. עמיעד הסטודנט – שאלתי לשמו כשהשיחה על המדרגות התארכה – הציע לי לשים לב לתיאוריות קונספירציה. אחרי שקצת חיפשתי והגבתי ועשיתי כמה לייקים, הפיד שלי הוצף במבול אינסופי של מזימות מדהימות.

שאלתי בזלזול מופגן מה פתאום, והוא אמר שזה נושא הדוקטורט שלו, ואז כמו ישראלי אמיתי פירטתי בפניו את דעתי בנושא במקום לשאול לממצאי המחקר שלו. הוא הקשיב בסבלנות ונענע ראשו בהסכמה ובסוף אמר: "תראה, בסופו של יום זה עונה על צורך אנושי כלשהו".
– "מה הכוונה", שאלתי.
– "גם אם נקבל שמישהו המציא את השקר יש מישהו שמעביר אותו הלאה מתוך אמונה שזו אמת. כמו שהווירוס מתחבר לקולטנים על מעטפת התא, גם כאן יש איזה קולטן במוח שמתחבר דווקא לרעיונות כאלה ודוחה אחרים".
– "וגילית מה הקולטן הזה?", שאלתי.
– "לא לא", הוא חייך, "אני חוקר מודלים מתמטיים להתפשטות תיאוריות קונספירציה. ערכי סף, ערכי פריצה, מקדמי הפצה. דברים כאלה".
– "ומה המסקנות? זה באמת כמו הווירוס?", שאלתי.
– "זה מפתה לחשוב ככה וזה דומה אבל לא בדיוק. יש סיבות טובות להאמין שלכל וירוס שלא יגיע תהיה בסוף עמידות עדר כך שלא כל אוכלוסיית העולם תיכחד. אי אפשר לומר את זה על תיאוריות קונספירציה. מתמטית, הן יכולות להשתלט על העדר ולהפוך למיין-סטרים, ואז בהגדרה המיין-סטרים הופך לקונספירציה".

מהרבה בחינות יש במצב הנוכחי אפילו יתרונות למיזנטרופ כמוני. עכשיו זה לא אני שמשבית שמחות, אלא הווירוס. גם לא צריך ללכת לעבודה שמזה תקופה לא מבוטלת פג טעמה. הבעיה היחידה היא הסטטיסטיקה. בגילי הסיכוי להחלים הוא אחד לעשר אם נדבקים, לכן צריך להקפיד הרבה יותר שלא להידבק.

אני חושב שלא יפריע לי למות. הפחד הוא על תמרי והבנות שיתמלאו צער כה רב שאיני רוצה אפילו לחשוב עליו. אם אגיע למצב של מכונת הנשמה הדבר האחרון שאזכור הוא המסיכה שמלבישים לך על הפנים. כבר הייתי שם פעמיים בשני ניתוחים. אתה מבין באותו רגע שאולי לא תחזור אבל מקווה שכן. במחשבה שנייה, בגלל הניתוחים וודאי יגדירו אותי כבעל מחלות רקע בדיווח החדשותי על מותי, אז רק בשביל זה שווה להתאמץ לחיות. מדהים לראות באיזו הקלה, כמעט שמחה מופגנת, הם מודיעים שמי שהלך כעת היה אמור ללכת בכל מקרה.

בלילה, לפני שנכנסתי למיטה, עצרתי לרגע מול החלון והשקפתי לרחוב הדומם. באורו הקלוש של פנס רחוב חיוור היה נדמה לי שאני רואה חפץ מלבני כלשהו מוטל בעשב לצד שביל הגישה אל הבית ממול, עליו הובילו אמש את עמיעד. לא חפץ גדול אבל קצת גדול בשביל ספר. אולי זו טויטה של עבודת הדוקטורט שלו, צצה מחשבה טיפשית בראשי, ומרגע שעלתה סירבה להיעלם. ככל שהפכתי בה רק הלכו והצטברו פרטים שאיששו אותה. זה נראה גודל A4. אולי לקח אותה לעיין, אפילו להגיה, בימים שצפויים לו בבידוד, ואז נשמטה מהאלונקה בלי שהבחין, ואולי הבחין וכוחותיו לא עמדו לו לבקש שיעצרו וירימו. הסטטיסטיקה אומרת שצעירים שמובהלים לבית החולים מגיעים במצב קשה בדרך כלל, כשזה כבר מאוחר מדי. במקרה כזה לטיוטה שנמצאת שם – ואולי תושלך מחר בבוקר לפח בידי מישהו – יש ערך מיוחד. אולי זה העותק המודפס היחיד. ואולי המקור שמגובה בענן סגור בסיסמה שאיש אינו יודע ולעולם לא תיוודע. ואולי דווקא העבודה הזו, לו פורסמה, היתה מביאה תועלת עצומה לעולם וכעת היא תאבד לבלי שוב.

תמרי היתה ערה כשנכנסתי למיטה. שכבנו זה לצד זו שעה ארוכה בלי לאמר דבר. ואז היא אמרה שהיא קצת דואגת לגורלו של עמיעד.
– "הוא יהיה בסדר", אמרתי בביטחון. "הצעירים עוברים את זה בקלות".
– "אתה חושב?", שאלה.
– "בוודאי", אמרתי. "אין שום סיבה לדאגה. שום סיבה".

 

 

הטיפשות מסוכנת ואין ברירה אלא לדבר עליה

כשבידיו מנדט מהנשיא להקים ממשלה ומאחוריו רוב בכנסת, השליך גנץ את כל המנופים שהיו לו והזדחל להסכם חסר ערך עם נוכל מועד. ההסבר למעשה פשוט מאוד – גנץ בחור ישר וכוונותיו טובות, אבל הוא אינו העיפרון הכי מחודד בקלמר.

מעניין לראות את מגוון ההסברים המובאים בכלי התקשורת להחלטה של בני גנץ להצטרף לממשלת נתניהו: פוליטיקאי ציני ומנוול, הססן נטול אנרגיה, בוגד, קונילמל פוליטי, מנהיג בעל שיעור קומה, מושא לסחיטה, האיש שיציל את הדמוקרטיה ועוד נוספים שוודאי חמקו מעיני. נאמר כמעט הכל מלבד מה שרבים חושבים בליבם אך איש לא יעז לומר בקול – שגנץ הוא טיפש ידוע.

כשבידיו מנדט מהנשיא להקים ממשלה ומאחוריו רוב בכנסת השליך גנץ את כל המנופים שהיו לו והזדחל להסכם חסר ערך עם נוכל מועד. הוא הפך עצמו לבן ערובה של נתניהו ואיש לא יופתע אם בתוך 4-5 חודשים יתעורר בוקר אחד מחוץ לממשלה ויראה את ליברמן יושב על כסאו ומספק לנתניהו את האצבעות הדרושות להימלט מאימת הדין ולהרס מוחלט של הדמוקרטיה.

הטיפשות היא אחת המחלות הידועות והכואבות של המין האנושי ולמרות זאת היא נעדרת לחלוטין מהדיון הציבורי. הישראלים מעדיפים להאשים את בר הפלוגתא הפוליטי כמעט בכל – מבגידה במולדת, שחיתות, ואפילו מחלת נפש – אבל לא בכשל הפשוט והבסיסי ביותר – היותו מטומטם חסר תקנה. מאחורי הכשל הזה בלב המרחב הציבורי מסתתרים מלבד גנץ עוד הרבה טיפשים אחרים וכולם יחד משמיעים המון טענות טיפשיות שעולות ופורחות באין מפריע וחונקות כל אפשרות לשיח מושכל והגיוני.

יש משהו מאוד מקולקל בדיון ציבורי שבו למטומטם ניתן משקל סגולי זהה וזמן אוויר שווה כמו לחכם. בהיעדר מדרג של מידת ההיגיון והתבונה המגולמים בטיעון אין שום דרך לנהל את הדיון הציבורי הדמוקרטי, שחשיבותו קיומית לחברה החופשית והפתוחה.

ישנם לדעתי שני טעמים משלימים שמונעים התייחסות קונסטרוקטיבית לבעיית הטפשות בשיח הציבורי. מצד אחד, הימין אימץ טקטיקה שהופכת כל ביקורת שמבוססת על ידענות או רוחב יריעה אינטלקטואלי להתנשאות. ומהעבר השני, השמאל הליברלי, אימץ שיח נרפה של פוליטיקת זהויות שמקנה לכל "אחר" – כולל הטיפש, המטומטם והאידיוט – את הזכות לא רק להביע את דעתו, תהה מופרכת ככל שתהיה, אלא גם שתתקבל כאחד מאופני השיח הלגיטימיים.

את המלכוד הזה חייבים לשבור באופן מושכל והגיוני כאות ומופת לחולי שאנו מבקשים לרפא, וראשית חוכמה להבין נגד מי ומה אנחנו נלחמים פה.

5 החוקים הבסיסיים של הטפשות האנושית

מאמר מאיר עיניים של חוקר היסטוריה כלכלית בשם קרלו צ'יפולה, שהופיע בהמשך כספר מעלה כמה תובנות מאוד מעניינות לגבי הטפשות שניתן ללמוד מהן לא מעט.

צ'יפולה טען כי הטיפשים מהווים קבוצת אוכלוסיה בעלת עוצמה רבה יותר מכל ארגון ידוע – כולל הפשע המאורגן והתאגידים הרב-לאומיים – שזוכה להשפעה עצומה בעולם ללא שום הנהגה, תיאום פנימי או מניפסט מוסכם.

הוא קבע את הכללים הבאים לאפיון הטיפשות בחברה:

1. תמיד ובאופן בלתי נמנע ישנה הערכת חסר של מספר הטיפשים בעולם – צ'יפולה טען כי המספר לא ניתן לחישוב מדויק אבל הוא תמיד גבוה ממה שחשבת. כמו חולי קורונה.
2. הסיכוי להיותו של אדם מטומטם אינה תלויה בשום מאפיין אחר שלו – כלומר פיזור הטיפשים באוכלוסיה אחיד והאחוז שלהם זהה בכל קבוצה – דיפלומטים, נהגי מוניות, פרופסורים, רבנים, פוליטיקאים, פועלי בניין ומרצים לכלכלה.
3. טיפש הוא מי שגורם לאחרים הפסד מבלי להרוויח דבר, ולעיתים תוך גרימת נזק לעצמו – לו היה מפיק רווח כלשהו מפעולותיו היינו מגדירים אותו בעולמנו הציני כאדם מצליח בתחומו בלי קשר לרמת טיעוניו ומידת המוסריות המגולמת במעשיו. ראו את המאמץ של הפרשנים למצוא תועלת כלשהי שהפיק גנץ לעצמו במהלך האידיוטי שלו.
4. אנשים שאינם טיפשים נוטים תמיד לשכוח את כוחם של הטיפשים להזיק – בעולם השואף לשוויון, להכלת האחר ולהימנעות מתיוג ישנו קושי אמיתי לבודד את הטיפש כדי להימנע מנזקיו.
5. אדם טיפש הוא האדם המסוכן ביותר – היעדר הזדון במעשיו של הטיפש מקנה לו גישה אל כל מערכות חיינו אליהן לא היינו חולמים אפילו להכניס אדם בעל כוונה רעה. כולם ראו שגנץ אינו העיפרון הכי מחודד בקלמר, אבל קיוו שיעשה את הדבר הנכון משום שהוא אדם ישר. תקווה כזו משוללת יסוד כי הטיפש אינו מצויד בכלים הנדרשים להבחנה בין נכון לשגוי, בעיקר במצבים מורכבים.

תיקון עולם

כיצד אם כן ניתן לתקן מצב זה שבו הטפשות ונשאיה חופשיים להרוס ולקלקל בעוד שהאחרים אמורים מטעמי נימוס להביט בעיניים כלות ולשתוק? לדעתי, יש רק דרך אחת לצאת מהמלכוד והיא לקרוא לדברים בשמם. כשעולה טיעון טיפשי בשיח הציבורי יש לקום ולומר ללא חשש ומורא שהוא כזה. אין הכוונה להטיח זאת כקללה ולהיגרר לחילופי עלבונות, אלא לגרום לכך שהטיעון יועמד לבירור מושכל ומנומק ושם יפורק למרכיביו ויוצג ערום ועריה כפי שהוא – טיעון ריק וחסר ערך. כלומר, הקריאה בשם אינה הפתרון כולו אלא רק צעד ראשון לקראתו. תנאי ראשון והכרחי לקיומו של דיון מושכל.

יטענו המקילים כי אם הכוונה היא להגיע לבירור מושכל מדוע לא ניתן לעשותו בלי לכנות אנשים בשמות. אכן, זה היה מצב אופטימלי אבל אנחנו כבר גלשנו במורד הרבה מעבר לנקודה זו. מרבית הנושאים הנידונים בציבור הם בדרך כלל מורכבים או טכניים מאוד ומצריכים השכלה נרחבת וידע מוקדם. האידיוטים כבר הבינו שאם יעסקו בהם בביטחון ובדיבור קולח יווצר הרושם באוזני הצופים שהם בקיאים ומבינים לא פחות מהמומחה שהקדיש את חייו לחקר הנושא. על כן יש למשוך אותם לשטח הפתוח ולהכריז מראש על מה הדיון. להוציא אותם מסבך המילים הריקות שבתוכו הם מצליחים להסוות עצמם ולהישמע כחכמים.

התקשורת בארה"ב התאימה עצמה בשנים האחרונות לרמת השיח הפוליטי של הנשיא טראמפ ושל המפלגה הרפובליקאית. אל מול צונאמי הטפשת של טראמפ ותומכיו, השדרים והעיתונאים בתקשורת הליברלית וגם הפוליטיקאים הדמוקרטים אינם חוסכים בשמות תואר וקוראים לטמבל בשמו.

בארץ הופתעו מכך שברני סאנדרס כינה את נתניהו בגלוי "גזען קיצוני", אבל מי שעוקב מקרוב יודע שהכפפות והמסכות הוסרו שם מזמן. שדרים ומנחי לייט-נייט קוראים לטראמפ "אידיוט" ו"טיפש" בלי הרף. וגם אלו שעולים לשידור להגן על העמדה הרפובליקאית מקבלים יחס הולם כשהם מדברים שטויות. לא בטוח שהליברלים ינצחו את הטיפשות, אבל הם לא יפלו בלי קרב.

לא ברור למה ישראלים, שאינם ידועים בדיבור מעודן ומנומס במיוחד בינם לבין עצמם, נמנעים מלהגדיר את הפוליטיקאים שלהם במילים הנכונות. לא צריך להמציא שום דבר אלא ללכת בעקבות הדוגמה האמריקאית, שאת זה אנחנו בין כה וכה עושים כל הזמן. ראו איך אנדרסון קופר אומר לג'פרי לורד: אם (טראמפ) היה מחרבן על השולחן שלו גם אז היית מגן עליו:

 

את מי צריך להרוג פה כדי לקבל תשובה לשאלה

עם כל מה שקורה מסביב נראה שנותר רק דבר אחד שמוסכם על הכל – וזה שלא נותר עוד שום דבר שמוסכם על הכל. רשת הקורים הדיגיטלית העצומה העוטפת את בני האדם וכמות המידע הבלתי נתפסת שחולפת דרכה בלי הרף הפכו את המציאות לבלתי ניתנת לסיכום והכלה. כל רגע מעלה שאלות חדשות, לכל שאלה יש אינספור תשובות, לכל תשובה אינספור גרסאות, וכולם יחד מייצרים בליל אינסופי של קולות שמבטלים אחד את השני ומה שמגיע בסוף לאוזן זה סתם רעש לבן. קשקוש בלבוש לא שווה גרוש.

ככה לא בונים חומה, ככה לא מנהלים מדינה.

אנסה להבהיר את כוונתי עם דוגמה. אתמול בערב הופיע באולפן ערוץ 12 אדם בשם בועז ביסמוט. קושמרו הציג אותו כעיתונאי ואף עודד אותו להפנות שאלות לאורחים אחרים בפאנל, כמקובל בקרב עיתונאים. אבל אני יש לי שאלה פשוטה לשאול: מי אמר שביסמוט עיתונאי?

אני שואל כי ביררתי מי זה ביסמוט ומצאתי שהוא עורך "ישראל היום". מכיוון ש"ישראל היום" אינו עיתון אלא סתם פרסומון מגוחך שהקים שלדון אדלסון למען נתניהו, המסקנה הפשוטה היא שביסמוט אינו עיתונאי, אלא דובר בשכר של נתניהו, שלוחה וירטואלית שלו, מריונטה שמדקלמת את דבריו ומהדהדת את מסריו בלי להוסיף או לגרוע דבר, שהרי ידוע שנתניהו קפדן בעניינים אלו של הפצת מסרים. כך שבפועל מי שישב אמש באולפן ערוץ 12 הוא נתניהו עצמו, מיוצג באמצעות שיבוט וירטואלי שלו ולא עיתונאי אמיתי, בן חורין ובעל דעה עצמאית.

הפיסקה הקודמת מכילה בסך הכל 3 משפטים שמגלמים רעיון אחד פשוט, אבל אין שום סיכוי שבעולם שמישהו יצליח להעביר את הרעיון הזה באולפן ערוץ 12. הרבה לפני ביסמוט, יסתער קושמרו עצמו על מי שיעז להציג שאלה כזו, כי לא רק שהיא מערערת על הלגיטימיות של ביסמוט היא מטרפדת את הלגיטימיות של ערוץ 12 שהושיב שיבוט של נתניהו באולפן והציג אותו כעיתונאי.

הכרה בעומק הקלקול השורה במערכות הגדולות המנהלות את חיינו ובראשן "התקשורת" ובכוחם המשחית של הגורמים המנהלים אותן, משרים יאוש ורפיון ידיים. כיצד אפשר לתקן משהו תחת לפיתת החנק הרעילה של אינטרסים פוליטים וכלכליים המגובים בציניות, בורות, שיטחיות וחוסר מקצועיות? כיצד אפשר בכלל להציג שאלה ברעש הבלתי פוסק הבוקע מכל עבר?

תחושה של אלם כפוי ומתמשך אינה טובה לאדם החופשי. במיוחד בעת שכזו שבה הנפש סוערת, כמעט מתפקעת מרוב תסכול, והדם רותח והאזרח רוצה לזעוק ומייחל שזעקתו תישמע. ישנם רבים שתחת השתקה ודיכוי מתמשך מפתחים מחשבות אלימות. בימין יש מסורת ארוכה של מימוש האלימות מרצח ארלוזורוב ורצח גרינצוויג ורצח רבין, השם יקום דמם, רוצחים ובריונים מקיר לקיר. בשמאל הליברלי זה אחרת. יש מסורת של הקרבה למען הרעיון, אבל רתיעה מהשלטת הרעיון בכוח, שאחרת מה עשינו?

באין מוצא מה שנותר לנו בינתיים זה לשחק בנדמה לי ולהקים לנו אילוזיה של שפיות ונורמליות שבה דיונים בטלוויזיה יתנהלו כדי לברר שאלות ולא לסתום פיות, ועיתונאים יעשו עבודתם נאמנה. למשל אתמול, אם במקום תא"ל שחר ארגמן, אותו אומלל עילג לשון, שהושפל באולפן בידי ביסמוט וקושמרו, היה קם לנו איש ביניים כדוד המלך נעים זמירות ישראל, בעל תושיה וחד לשון, הדברים היו נראים אחרת.

קושמרו: תת אלוף דוד המלך, על מה קמתם להפגין אתה וחבריך?
דוד: נתניהו מחבל וממוטט והורס את הדמוקרטיה כדי למלט עצמו ממשפט ואנחנו לא ניתן לו. אנחנו נדאג שהוא יתייצב למשפט ויישב בכלא כפי שראוי במדינה מתוקנת.
ביסמוט (מתפרץ): מה זאת אומרת? אתה כבר קבעת את גזר הדין? עוד לא התחיל המשפט.
דוד: אני חושב שברור לגמרי שהוא אשם מעצם זה שהוא מתחמק ממשפט. על ראש הגנב בוער הכובע.
ביסמוט (מעלה את הקול): איזו מין צורת דיבור זו כלפי ראש ממשלה? כיצד אתה מעז? הוא קיבל יותר קולות מכל אדם אחר בהיסטוריה של ישראל.
דוד: זה סתם טיעון מטומטם – נומינלית יש יותר מצביעים מפעמים קודמות כי האוכלוסייה גדלה. באחוזים הוא בערך 30%. בן גוריון היה מנצח עם 45%, בגין עם 40%.
ביסמוט: האם אתה בכלל מוכן שנתניהו יהיה ראשון ברוטציה? הרי אתם מונעים משנאה.
דוד: סליחה, מי אדוני?
קושמרו: זהו מר בועז ביסמוט, עורך ישראל היום, הוא עיתונאי.
דוד: אם הוא עורך ישראל היום, סימן שאינו עיתונאי. האם אדוני לא קרא את כתבי האישום נגד נתניהו?
ביסמוט (מעלה את הקול): מה זה קשור עכשיו כתבי האישום? תפסיק להסית.
דוד: אדוני מוכן להנמיך את קולו? האלימות של אדוני עוברת כל גבול.
קושמרו: תא"ל דוד, אבקש לשמור על כללי הדיון ולהניח לי לנהל את הדיון. זה לא מקובל.
דוד: קושמרו חלאס עם ההצגות, אתה לא מנהל שום דיון, אחרת לא היית מזמין את הדובר של נתניהו להופיע כאן ועוד להכריז עליו כעיתונאי. אתה חלק מהרמאות ואתה חלק מהמנגנון שמאפשר לנתניהו להתחמק ממשפט. אם היית עושה עבודתך כראוי  כל זה לא היה קורה.
ביסמוט וקושמרו יחד: *&^^ *&^^%$$#! 998 לא ייתכן! (*&^$#$%))( לא נשמע כדבר הזה |*&^&*) פשוט לא יאומן !!!!!
דוד (מקריא בקול צלול וברור מעל זעקות השבר שלהם): אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם-כַּמֹּץ אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ. עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים. כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.